<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
והתלמיד שהוא כמו אורח יכול לומר (לבעל) [לבעלת] הבית להפריש חלה מכל עיסות שיהיו לו אפילו אותה שיקנה אחרי כן ואינו צריך ליטול רשות בכל פעם. וכן אשה יכולה לומר לחברתה קחי לי קמח ולושי לי עגות וכיוצא בו והפרישי חלה אע"פ שבשעת הצווי היתה קמח ולא היתה ראויה לחלה דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום.
<h2>דף נח:</h2>
במסכת נזיר אמר רב מקל אדם כל גופו בתער. פירוש ואפילו בית השחי ובית הערו' אבל בפאת זקן והקפת ראש פשיטא דלא מיירי אי תער ממש קאמר. מתיבי המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ופרקי' הא במספרים כלומר כי אמר רב דמותר דוקא במספרי' וכי קתני בריתא דלוקה דוקא כשמעביר אותו בתער. ומקשינן והא רב נמי בתער קאמר ופרקינן כעין תער פירוש במספרים סמוך לבשר. והשתא לפום סוגיא דשמעתין מותר לגלח בית השחי ובית הערוה במספרי' כעין תער דבהכי מיירי רב. ושער שבשאר אברים אף בתער דלא חזינן בה שום אסור.
<h2>דף נט.</h2>
עוד נשאל מה שאנו צריכין ליזהר בתפלה שלא ליגע במקום הטנופת אי זה מקום יקרא מקום הטנופת. והשיב דמסתברא שלא במקום הטנופת ממש אלא אפילו שוק וירך ומקומות המכוסין שבאדם לפי שיש שם מלמעלה זיעה וכן מחכך בראשו. אבל מקומות מגולין בפניו ומקום מגולה שבזרועותיו אין זה מקום הטנופת מלמולין צואה וזיעה וכך אנו נוהגין.
